צלילה טכנית

מערך תמיכה בצלילות טרימיקס

כל צולל טכני לומד להיות מסוגל לסיים את הצלילה בכוחות עצמו, ובעזרת הציוד אותו הוא נושא עליו. עם זאת, לעתים דברים משתבשים.לפעמים מגיעים למצבים שדורשים יותר ממה שצולל בודד או צוות צוללים יכול לספוג.

שתפו לחברים בפייסבוקShare on Facebook0

 

IMG_1128

מאת בריאן הנסן

כל צולל טכני לומד להיות מסוגל לסיים את הצלילה בכוחות עצמו, ובעזרת הציוד אותו הוא נושא עליו. עם זאת, לעתים דברים משתבשים.לפעמים מגיעים למצבים שדורשים יותר ממה שצולל בודד או צוות צוללים יכול לספוג. ככל שגדלהמורכבות הצלילה, כך גם גדלים הסיכויים שמשהו ישתבש – וכן הסיכון שבכל תקלה. למשל, בצלילת נייטרוקס בת חמישים דקות בעומק שלושים מטרים, תקלה בגז הדקומפרסיה לא ממש מפריעה לצולל לצאת מהמים בבטחה. בצלילת סולו למאה מטרים, אבדן גז דקומפרסיה יוביל ככל הנראה ללילה ארוך בתא הלחץ.

סיפור שהיה באמת: קבוצת צוללים מתארגנת לצלילה בספינה טרופה בים תיכון: העומק כשמונים מטרים, קצת יותר משעה הפלגה מהחוף, ועל הסירה נמצאים שישה צוללים טכניים, צולל בטיחות ומשיט. ההכנות נעשות במשך זמן רב – לוגיסטיקה, מפגשי צוללים, תכניות חירום, גזים – והמשלחת יוצאת לדרך. יורדים למים שלושה צוללי מערכות פתוחות, ואחריהם – כשאלו כבר מתחילים בעליה – יורדים שלושה צוללי מערכות סגורות לצלם את הספינה הטרופה. בשלב כלשהו צוללי הדאבלים רואים בועות עולות מלמטה – מה שמסמן ששאר הצוללים התחילו עליה. צולל הבטיחות יורד למים, ושואל כל צולל בדרכו אם הכל בסדר. בדרכו למעלה, אחד הצוללים מסמן שחסר צולל מהצוות השני. הוא ידע זאת מזה זמן מה, אבל צולל הבטיחות לא שם לב, מאחר וכל הצוללים ביצעו חניות בנפרד, בעומקים שונים. צולל הבטיחות חוזר למטה, שואל מה קרה – ורק אז יתר הצוללים מזהים שחסר מישהו… המשיט שעל הסירה מוזעק ויוצא לסריקות. תוך זמן קצר נמצא הצולל האבוד, ללא סימון מקום ע”י נקניק, כשהוא סובל מכאבים חריפים במפרקים לאחר פספוס חניות דקומפרסיה. הצולל עולה לסירה, ומפונה לחוף הקרוב תוך כדי הזמנת אמבולנס לחבירה.צולל הבטיחות נשאר במים ע”מ לדווח לצוללים מה קורה – ולצוללים, שסיימו חניות – לא נותר אלא להמתין לסירה שתחזור…

האירוע המדובר טלטל אותי קצת. בסך הכל, מרגע שזוהה האירוע, סוכם שצוות התמיכה תפקד טוב. ועדיין – המשיכו להדהד מחשבות של “מה היה קורה אם…” ובכלל – היה אפשר לעבוד טוב יותר. החלטתי לכתוב מאמר שיעסוק בבניה של מערך התמיכה והבטיחות לצלילות טכניות – בהתייחסות לצלילות טרימיקס מתקדם בים פתוח – מהידע שיש לי, ובעיקר מהניסיון המצטבר שלי בצלילות בטווח הזה. המאמר יעסוק בהגדרת המונח “מערך תמיכה ובטיחות”, מתי הוא נדרש, ממה הוא מורכב, חלוקת תפקידים, הכנות לצלילה, ומקרים ותגובות.

 

מהו ” מערך תמיכה ובטיחות” ומתי משתמשים בו?

מערך התמיכה והבטיחות מורכב בראש ובראשונה מסירת הצוללים. זוהי הפלטפורמה ממנה יוצאים ואליה חוזרים הצוללים, המונית לאתר ואמבולנס הפינוי. שנית, יש את צולל התמיכה. בארץ אנו  מכנים אותו לרוב “צולל בטיחות”, אך מונח זה לא מתאר בצורה טובה את תפקידו. אני מעדיף את הכינוי הלועזי – “SUPPORT DIVER” – “צולל תמיכה”. וכמובן – יש את “קו החיים” (LIFE LINE) שלנו – הלא הוא האנך שלנו. חבל מעפן עם מצוף בקצהו…

נכון, לא תמיד נשתמש בסירה. לעתים נוכל לצלול מהחוף גם לעומקים מפחידים. אפילו בצלילה מהחוף יש לקבוע “בסיס אם” – מעין בייסקאמפ – שאליו נוכל לחזור בקלות, שמכיל מי שתיה, חמצן רפואי, טלפון, ויכולת פינוי – אפילו אם מדובר בכביש גישה לאמבולנס. בצלילות טרימיקס מתקדם לרוב נצטרך להשתמש בסירה.  על הסירה מצוי המשיט, ויש למנות אדם נוסף ל”מנהל הצלילה”, והוא אמור להשאר מחוץ למים. הסירה תצוייד בציוד ע”ר, קשר, ותכנית פינוי כתובה.

צולל התמיכה משמש רץ המקשר בין הסירה לצוללים במים, ויכול להעביר הודעות, ציוד נוסף, מים, ומקל על הצוללים בכך שהוא מסיר מהצוללים את הציוד שכבר לא נדרש בזמן החניות. ניתן להשתמש בצולל תמיכה אחד או בכמה.

האנך הוא הקו שמחבר בין אתר הצלילה לסירה – חבל טבור, למעשה. עליו מתרכזים הצוללים, אליו ניתן לחבר גזים לחירום, מי שתיה ועוד.

מערך תמיכה נחשב כבסיסי בצלילות טרימיקס מתקדם – לדעתי הוא חשוב בצלילות עמוקות מ-70 מטרים. מדוברבצלילות עם רמת סיכון גבוהה – גמר אויר, דקומפרסיה, אבדן הכרה, ובכל תקלה קטנה, לצוללים יש פחות יכולת להתמודד ביעילות. כמו כן, הרבה פעמים קל יותר לעבוד עם צוות תמיכה בצלילות אלו בהן הדיוק בביצוע גדול הרבה יותר. ובכל זאת, גם בצלילות “פשוטות” אפשר לנצל מערך שכזה. החל בספארים כשיש צולל שמחכה בחניית הבטיחות, או בזודיאק שאוספת צוללים בסוף צלילת הסחפות, וכמובן בצלילות טכניות “רדודות”. כמובן שהנושא מקבל חשיבות ככל שהאתר מרוחק יותר או מורכב יותר. אפשר לומר שמערך כזה עוזר בכל צלילה. הוא נדרש בכל מקרה בו לצוללים אין יכולת גבוהה לסיים את הצלילה בכוחות עצמם, ובצלילות בהן ביצוע הצלה לצולל מחוסר הכרה תגרור פגיעה פיזית קשה במציל שדילג על חניות (אפשר לומר את זה על כל צלילת דקומפרסיה, לא?).

 

סירת הצוללים

סירת הצוללים מהווה בחירום את הפלטפורמה לטיפול ופינוי. על המשיט להיות אדם אחראי שמסוגל להתמודד עם מצבי לחץ. נסקור את הזיווד ועקרון הפעולה של סירת הצוללים, ובהמשך נדון בהפעלתה במצבים שונים.

עזרה ראשונה:

  • הסירה תצוייד בחמצן רפואי בצורה שתאפשר הגשת חמצן לשני אנשים לכל משך הפינוי וקצת מעבר. פי אחד וחצי נראה לי בהחלט ראוי.
  • מי שתיה: לכלל הצוללים, בדגש על נפגעי דקומפרסיה שמסוגלים לשתות
  • עירוי – הדרך היעילה ביותר לאספקת נוזלים*
  • אספירין ללעיסה*
  • שמיכה – שמיכת מילוט מהווה פתרון נהדר
  • ציוד חבישה כללי: תחבושות אישיות, משולשים, סד קיבוע, חומרי חיטוי וכו’
  • סלייט “בדיקה נוירולוגית בת חמש דקות” לתזכורת אודות ביצוע הבדיקה ורישום התוצאות

קשר:

  • רשימת טלפונים הכוללת: מד”א (או מקבילותיו בחו”ל), שיטור ימי (משמר חופים וכיו”ב), חיל הים, תא הלחץ הקרוב ו/או מר”י, כונן DAN, וטלפונים רלוונטיים נוספים (למי יש את המפתח לשער של המרינה? כל מיני מכשולים קטנים כאלו)
  • מכשיר קשר VHF/DSC או כל אמצעי אחר הנהוג באזור (ולפי דרישות ה-GMDSS – מעין תקנות למערכות קשר בכלי שייט)
  • רשימת תדרים רלוונטיים לקשר (לפי עקרון הרשימה הנ”ל)
  • טלפון טעון
  • GPS אמין, עם סוללות רזרביות

רשימות ונהלים כתובים:

  • רשימת צוללים ואנשי הקשר שלהם – קרובי משפחה וביטוח צלילה (משמש כדי להודיע למשפחה על בשורות איוב כאלו ואחרות, ובמקרה של פינוי חשוב לקבל היסטוריה רפואית)
  • נוהל פינוי ספציפי לאתר – כתוב באותיות גדולות ומעט מלל. כולל: יעד הפינוי הקרוב, נ”צ של אתר הצלילה, זמן הפלגה משוער לחוף
  • תכניות צלילה מודפסות לכל צולל/צוות. שעון יד לרישום שעת הכניסה!
  • רשימת ציוד לכל צולל – משתלם, כדי לא לקנות עוד מלא ציוד…

עגינה:

בעולם אוטופי, נצלול מכלי שייט גדול ומרווח – אך אלו נוטים להיות איטיים מדי לפינוי. במצב כזה – נעדיף סירת פינוי קטנה ומהירה בנוסף לכלי השיט הגדול. בפועל – סירת הצוללים הצפופה והמגושמת שלנו תשמש גם לפינוי, ועליה להיות מוכנה לכך. נמיד נצא לים כשברשותנו יותר דלק מהנדרש להפלגה הלוך וחזור, פינוי הלוך וחזור, ושהיה בדריפט לכל משך הצלילה – בים קשה. רצוי שהסירה תעגון ישירות לאתר. חבל העגינה חייב להיות מחובר למצוף על פני המים, והסירה ניתנת לניתוק מהיר, בלי צורך להרים עוגן – ובלי לפגוע באנך של הצוללים. לפעמים הסירה תיאלץ להשאר בדריפט בסביבה. בכל מקרה, אדם אחד על הסירה צופה אל הים כל משך הצלילה כדי לזהות תקלות, צוללים שעלו, וכו’. רצוי גם להצטייד במשקפת.

יש להשאיר מספיק מרחב פנוי על הסירה לטיפול בצולל.

איך מעלים צולל לסירה? לחשוב על הדרך הנכונה – ורצוי לתרגל.

צולל התמיכה:

צולל התמיכה הוא האדם העייף ביותר על הסירה בסוף צלילת טרימיקס. צוללי העומק צריכים להמנע ממאמץ פיזי אחרי צלילה – וצולל תמיכה טוב (הרצון הטוב, והיעילות של צולל התמיכה נמצאים ביחס ישר לכמות הבירה אותה הוא מקבל מהצוללים) יעזור לצוללים כך שההרמה הכבדה ביותר שלהם תהיה זוג סנפירים ומצלמה, ונקודה זו נוטה להשכח. אך מעל לכל – תפקידו של צולל התמיכה הוא לקשר בין הצוללים לסירה, ולהיות מסוגל להביא צולל מחוסר הכרה אל פני המים.

לאחר העגינה, או הקמת האנך, צולל הבטיחות יעזור לצוללים לחגור ציוד ולהתנייד על הסירה. זה עשוי להיות בדברים מטופשים, כמו להלביש סנפירים על הצוללים.

מרגע כניסת הצוללים למים, צולל התמיכה מוכן להכנס למים בחפזון. הוא לובש חליפה (מה שיכול להיות חוויה איומה במזג אויר חם מדי או קר מדי), וציוד הצלילה שלו מורכב, בדוק ומוכן.

צולל התמיכה פוגש בעומק ובזמן שנקבעו את צוללי העומק שעולים אל החניות. הוא מוכן עם מכל גז ספייר, רלוונטי לעומק ולפי מה שנקבע מראש. הוא מבצע ספירת ראשים. אם ישנה סירה נוספת של קבוצה אחרת שגם עוגנת באתר – ספירת ראשים אינה מספיקה, אלא יש לבצע זיהוי צוללים ע”פי רשימה שמית.

צולל התמיכה ניגש לכל אחד מהצוללים ובודק תקינות: איך הוא מרגיש, מה מצב הגזים שלו, על כמה אחוזי CNS מראה המחשב, האם יש בקשות מיוחדות, ומתבצע רישום של ה-TTS – באיזו שעה הצולל צפוי לסיים חניות (יש לבצע על הסירה הערכה של כמות הגז הנדרש ו-%CNS הצפויים לו).

צולל התמיכה אוסף את כל הציוד הלא רלוונטי שעשוי להכביד על הצוללים – מכלים שנוצלו, מצלמות, סקוטרים וכו’ (צולל מפרגן גם מצלם קצת את הצוללים) ולוקח את הציוד למעלה. לשים לב: יכול להיות שצולל התמיכה יצטרך משקולות רבות יותר מהרגיל ע”מ להתמודד עם מספר מכלים ריקים! בנוסף, עליו לחשוב על צורת נשיאת מתאימה – אני ממליץ על ייצור ליש ייעודי.

הצולל מעביר דיווח למנהל הצלילה, ואלו מבצעים רישום של שעת הסיום הצפויה לכל צולל, ומקבלים החלטות בדבר גז נוסף או שיקולים אחרים.

  • מהרגע בו הצולל הראשון מגיע ל-80%CNS, צולל תמיכה נמצא במים ומשגיח על הצוללים עד לעלייתו של האחרון לסירה.

לפעמים, נרצה יותר מצולל תמיכה אחד. הכלל הוא, שתמיד יהיה צולל אחד ללא מחוייבות לחניות דקומפרסיה כדי לאפשר קשר רציף אל פני המים להעברת הודעות ולהצלה. אך לעתים חשוב לפגוש צולל תמיכה בעומק גדול יותר – למשל כדי לוודא שצוללי העומק עברו לגז טראוול בבטחה.במקרה זה, נוסיף צולל תמיכה עמוק לצולל התמיכה הרדוד.

ציוד נדרש לצולל תמיכה:

  • גלגלת ומצוף סימון
  • מאזן בעל כושר הצפה גבוה
  • ליש לתליית מכלים
  • משקולות כבדות מהרגיל
  • מכשיר חיתוך
  • סלייט/מחברת לרישום
  • רשימת צוללים
  • מחשב צלילה

מי יכול לשמש כצולל תמיכה?

  • אדם בוגר, ממושמע, אחראי וקר רוח
  • בעל יכולת צלילה גבוהה
  • בוגר קורס הצלה
  • מיומן ומעודכן בעזרה ראשונה והחייאה
  • בעל הבנה בצלילה טכנית

אנך:

את האנך ניתן להקים בעזרת עגינה ישירה לאתר, משקולת חבל ומצוף – ולעתים אפילו לא נזדקק לאנך, כשנצלול לאורך קיר אלמוגים. עם זאת, האנך הוא חבל הטבור של הצוללים, הרי לא ניתן להגיש עזרה לצולל שמיקומו לא ידוע… בפן המעשי יותר של הצלילה עצמה, האנך משמש למקד את הצולל, להקל על ביצוע החניות, ויכול אפילו למנוע מצב של מחלת ים או ורטיגו שצוללים במים כחולים נתקלים בהם לפעמים. צולל שמאבד קשר עם האנך הקבוע צריך להקים אנך חלופי, ועל צוות התמיכה להתייחס לכך בהתאם. להקמת אנך חלופי יש להשתמש בנקניק או מצנח, ואלו צריכים להיות מסומנים כך שצוות התמיכה יוכל לדעת מיהו הצולל על אותו האנך. גם אם נצלול לאורך קיר אלמוגים, יש לקבוע נקודת מפגש, או להרים מצוף סימון שיאפשר לצוות התמיכה לחבור לצוללים.

ברמת הצלילה הזו, חשוב שצוללי העומק יפרסו גלגלת ניווט מהאנך הקבוע בצורה שתאפשר חזרה אליו. רצוי לחבר את הגלגלת לאנך פחות או יותר בעומק החניה הראשונה כדי להבטיח חזרה לאנך מבלי לאבד זמן.

לא חשוב מהי הטכניקה שנשתמש בה להקמת אנך – האנך חייב להשאר קבוע במקומו באופן עצמאי. אם הסירה עוגנת על האנך, היא חייבת לעגון כך שיתאפשר שחרור מהיר שלה ושהאנך ישאר במקומו.

אל ראש האנך יש לחבר מצוף, רצוי עם כח הרמה של 30 ק”ג לפחות. אל תחתית האנך כדאי לחבר פנס סימון (פנס מהבהב, למשל) שיעמוד מספר מטרים מעל לקרקעית ויקל על החזרה אל האנך. לאורך האנך ניתן לחבר מכלי דקו רזרביים, בדגש על גז טראוול, משום שלרוב צולל התמיכה לא יגיע לעומק ההחלפה שלו, ואינו יכול לסייע. אני אוהב גם למקם שקית שתיה באזור ה-15 מטרים, ולהרבות בשתייה במהלך החניות.

לסיטואציה של פינוי צולל לפני שכל הצוללים סיימו חניות חשוב להשאיר ערכה שתשמש את הצוללים הממתינים לחזרתה.כאשר הצוללים ממתינים בלב ים ללא סירה או תקשורת הם נמצאים בסיכון. ערכה זו תכלול:

  • חמצן (במכל צלילה ווסת דרישה)
  • מצוף סימון גבוה ובולט
  • מכשיר טלפון בשקית אטומה שמאפשרת חיוג
  • רשימת טלפונים הכוללת:משיט, שיטור ימי, חיל הים, מד”א וכו’. בנוסף, יש לרשום בצורה ברורה ובולטת את הנ”צ של האתר.
  • מי שתיה, אפשר גם חטיפים.
  • קיימות ערכות חירום למצבים אלו – כוללות מכשיר קשר ו/או משיב מיקום GPS, “דיו” לסימון המקום בים וכו’. אפשר לשקול שימוש בערכה כזו.

 

נוהל פינוי

אם התרחשה תאונה, תמיד חשוב לזכור שבטיחות המטפל קודמת לבטיחות המטופל. יש לטפל בנפגע בהקדם, ולהגיש לו את הטיפול המיטבי – זה יינתן בבית החולים, והשעון מתקתק. כל עיכוב של הטיפול הרפואי עלול לגרור אחריו סיבוכים. בכל תאונת צלילה יש להגיש חמצן 100% מוקדם ככל האפשר. נפגע נושם, שיכול להחזיק וסת בפה יוכל לנשום מדרגש שניה. נפגע שאינו בהכרה, או עם ידיים משותקות לא יוכל, ועליו לנשום ממסכת פנים סטנדרטית. נפגע דקומפרסיה זקוק לנוזלים. אפשר לתת לנפגע לשתות הרבה מים אם הוא בהכרה מלאה, ללא סימנים נוירולוגים או בחילות. הדרך העדיפה למתן נוזלים היא עירוי (על מגיש העירוי להיות מוסמך להחדרת עירוי – על אף שפעולה זו נראית פשוטה, היא עלולה לגרום לנפגע לסיבוכים!) יעילות הטיפול בתא הלחץ תלויה בין היתר במהירות בה הגיע הנפגע לתא. כלי הפינוי המובן מאיליו הוא הסירה. בצאתנו לצלילה עלינו לבחון האם הסירה מהירה מספיק. אם הפינוי נעשה על בסיס הסירה – עלינו לזכור שיתר הצוללים מופקרים בים. אם למשל אחד מהם יפתח תאונה כלשהי – אין לו אמצעי פינוי. אם תנאי הים קשים – הצוללים עלולים להתנתק מהאנך ולהאבד בים. רצוי לשקול שימוש בסירה נוספת לפינוי – קטנה ומהירה. אופציה נוספת היא הזמנת מסוק – הכרחי במקרה של פינוי דחוף כמו אצל צולל מחוסר הכרה. כל אזרח בארץ יכול להזמין מסוק – עליו לחייג למד”א, להסביר את המצב, ולדרוש מסוק. המסוקים של מד”א מיועדים לפינוי בלבד ואין להם אמצעי חילוץ, ז”א שהם לא יוכלו לאסוף את הנפגע מהסירה שלנו – לכך ידרש מסוק של 669. סביר להניח שקבוצת צוללים בארץ לא תצא לים עם סירת צוללים וסירת פינוי בנוסף. לכן יש חשיבות לערכת החירום על האנך. ניתן אולי לייעל את הפינוי על ידי יצירת קשר עם השיטור הימי. אלו יוכלו לשגר כלי שייט מהירים מאוד, וכן נתיב הפינוי עלול לחצות אזורים סגורים לשייט. תיאום מול השיטור הימי יכול להקל על המעבר באזורים אלו. הדרך הקלה ליצירת קשר עם השיטור הימי היא שידור מצוקה ב-VHF. שידור זה חייב לכלול את שם כלי השיט ואת מיקומו. לשם כך, רצוי להדפיס בכתב גדול וברור את נ.צ. האתר ולא רק להסתמך על ה-GPS. את הפינוי יש לבצע אל החוף הקרוב ביותר שבו יש גישה הן לסירה והן לאמבולנס. למשל, אם התארגנו על סירה שעוגנת באשדוד אבל אתר צלילה נמצא מול אשקלון, הפינוי יהיה לאשקלון, ולא לאשדוד.  בפינוי, משיט הסירה צריך לעסוק בהשטת הסירה. הוא לא פנוי לבדיקת הנפגע ולטיפול – אין בכלל מה לומר על החייאה. חשוב שיהיה אדם נוסף על הסירה לטיפול. יש למנות אדם שלא נכנס למים – ורצוי שהוא ינהל את הצלילה מלמעלה.  בזמן הפינוי יש לבצע בדיקה נוירולוגית ורישום התוצאות כל 15 דקות. חשוב להזמין אמבולנס כבר מהדרך, ולתאם את נקודת החבירה כדי לא לבזבז זמן בהמתנה על החוף. כמו כן, רצוי ליצור קשר עם כונן מר”י ו/או נציג הביטוח, הם יכולים לזרז את הליך כניסה לתא הלחץ.

מנהל הצלילה

תפקיד זה נוטה להשכח. לרוב, האחריות הזו נופלת על צולל הבטיחות, ומתבטלת ברגע שהוא יורד למים. מנהל הצללה הוא האחראי לקבלת ההחלטות ולמעקב אחרי התקדמות הצלילה. הגדרה של “דרג פיקודי” וכיבודה יועיל למניעת “ריבוי בוסים” ויוצר טיפול מהיר יותר באירוע. מנהל הצלילה יעקוב אחרי סדר כניסת הצוללים למים, מבצע רישום זמנים ומקבל החלטות בכל הקשור למה שלא צפינו. מנהל הצלילה נמצא בקשר עם צולל הבטיחות, ומקבל ממנו מידע בנוגע לשעת הסיום המתוכננת, מצב הגזים וה-CNS  של כל אחד מהצוללים. עם צאת הצוללים מהמים, מנהל הצלילה מבצע תשאול קצר ובדיקת הצוללים לשלילת תסמינים. עליו לודא שהילדים שותים מים וממשיכים לנשום חמצן – והילדים עקשנים…

מה נדרש ממנהל הצלילה?

  • הבנה נרחבת של צלילה טכנית ברמה המתבצעת. הכי קל לומר שאם מתבצעת צלילת טרימיקס, על המנהל להיות צולל טרימיקס. נחדד: צולל טרימיקס בקי בהליכים בהם משתמשים בצלילה זו. עדיף שיהיה מדריך טרימיקס, כיוון שזה אמור להפגין רמת ידע, הבנה, ונסיון גבוהים. כמובן שהכוונה היא לא לתעודת פלסטיק – אלא לרמת בקיאות מספקת.
  • הבנה מפורטת של תכנית הצלילה המתבצעת
  • ידע ברפואת צלילה, רמת מיומנות גבוהה בע”ר והחייאה. רצוי איש רפואה – חובש לפחות
  • יכולת להתמודדות עם מצבי לחץ וקבלת החלטות
  • ידע בימאות

 

 מקרים ותגובות

  • צולל מחוסר הכרה: בן הזוג משתלט על הנפגע ומוודא כי יש לו וסת בפה. יש לשאוף לתערובת נורמוקסית (אפילו מעבר ל-MOD. עם זאת – לא לשרוף זמן בבחירת וסת). סימון אל פני המים ע”י מצוף שהוגדר מראש. עליה לאורך האנך (הקבוע או החלופי שהקמנו) ומסירת הנפגע לצולל התמיכה. אם הנפגע נמסר לצולל התמיכה העמוק – הוא ימסור את הנפגע לצולל התמיכה הרדוד שיקח אותו אל פני המים. המשך ביצוע חניות/OMMITED DECO כנדרש. צוות הסירה דואג לפינוי.
  • איבוד אנך: אין לעלות בכחול! יש להקים אנך חלופי – רצוי בעזרת מצנח. סירה מלווה את הצוללים שהתנתקו. יש לוודא שהצוללים על האנך הקבוע “מסודרים” ואינם זקוקים לתמיכה מבחוץ – ואם לא, יש לשקול בתכנית הצלילה שימוש בצולל תמיכה נוסף. פתרון נהדר לצוללים על האנך הקבוע הוא הצבת מכלי דקו רזרביים לאורך האנך הקבוע.
  • הפרדות: אם אחד הצוללים הנתנק מהקבוצה, חשוב שהוא יסמן את מיקומו בעזרת מצוף סימון. שאר הצוות מסמן את מיקומו גם כן. צולל התמיכה יכול לנסות לחבר את המצופים כך שכולם יפגשו בחניות, וכן עליו לרדת אל כל אחד מהצוללים ולוודא תקינות.
  • גמר אויר: מעבר לתכנון קפדני, ומדי פעם בדיקת צריכת האויר האמיתית של הצולל – כן, היא גבוהה יותר ממה שאתה טוען – יש לצייד את צולל התמיכה במכלים ספייר של גז דקו. הבעיה הגדולה היא עם גז הטרוול – לרוב צולל התמיכה לא יגיע לעומק החלפה. אם הוא מגיע לעומק ההחלפה – הוא נכנס למחוייבות של חניות, ולא יוכל לשמש למקרה של הצלה. לכך נדרש לכלול בתכנית צולל תמיכה רדוד.
  • פספוס חניות: OMMITED DECO – יש שני נהלים עיקריים, חשוב לקבוע להשתמש באחד מהם. בכל מקרה, OD אינו רקומפרסיה רטובה! יש לבצע את הנוהל אך ורק אם הצולל לא מראה תסמינים. גם אם אינו מראה תסמינים – הוא נמצא בסיכון ועליו להמצא תחת השגחה צמודה. אם הצולל פספס חניה אחת, עליו לרדת תוך דקה אל החניה שהוא פספס, להוסיף לה דקה – ולהמשיך את החניות כרגיל. אם הירידה אינה אפשרית, עליו להוסיף לחניה הנוכחית את זמן החניה שהתפספסה, להמשיך בתכנית החניות כרגיל, ולהכפיל ב-1.5 את זמן כל החניות הרדודות מ-6 מטרים. אם הצולל הגיע אל פני המים, עליו לחזור תוך דקה לעומק החניה שהתפספסה רק אם הוא לא מרגיש סימפטומים! עליו להוסיף שתי דקות לזמן החניה שעליו לבצע שם, ולהמשיך לעלות כרגיל עד לעומק 12 מטרים. מכאן קיימים שני נהלים: הראשון אומר להכפיל את זמן החניות מ-12 מטרים ורדוד  מכך ב-1.5. השני, אומר להוסיף 1/4 מזמן החניה הרדודה ביותר לחניה המתוכננת ב-12, להוסיף 1/3 מזמן החניה הרדודה לחניה ב-9, ולהוסיף 1/2 מזמן החניה הרדודה לחניות ב-6 וב-3 מטרים. בכל מקרה, חשוב שהצולל המבצע נוהל זה ידווח מיידית לסירה, ו צולל התמיכה צמוד אליו עם גז ספייר עד ליציאתו מהמים.

הכנות לצלילה

שלב ההכנות המובן מאיליו הוא דחיסת מכלים ותדלוק הסירה. אך הכנות לצלילה דורשות תיאום ולעתים הכנה לוגיסטית מורכבת. סדר הביצוע נגזר מהדרישות בשטח – אך בכל מקרה, חשוב לערוך תדריך בנוכחות כל הצוללים וצוות התמיכה לאחר סיום הכנות ולפני הירידה למים. הכנות כוללות:

  • קביעת ייעדים והדרך להשגתם. חלוקה לצוותים, קביעת גזים וציוד נוסף, עריכת תכניות דקומפרסיה…
  • הגדרת תאריך בהתחשב במצב הים
  • דיון על מקרים ותגובות וקביעת נהלים
  • הכנות ציוד – ציוד צלילה, ציוד לסירה
  • צלילות הכנה ותרגול

סיכום

צלילה טכנית הינה מסוכנת ככל שתהיה מהנה. רבים מאיתנו מבצעים צלילות אלו כדבר שבשגרה ונוטים לשכוח זאת – נהיים שאננים. ברגע שמתרחשת תאונה – וכן, תאונות קורות גם למנוסים שבצוללים – ההצלחה תלוייה בעיקר ברמת המוכנות. צלילות טרימיקס מתקדם הן מהמורכבות שבצלילות, וככל שעולה המורכבות – כך גם הסיכוי שמשהו ישתבש. תכנון נכון והקפדה על נהלי צלילה נכונים יחד עם תרגול (מתי לאחרונה תרגלתם הצלה בצלילה טכנית?) עלולים להציל אותנו כש”הקקי פוגע במאוורר”. המאמר הזה רחוק מלהכיל את כל מה שאפשר להכין ולעשות – ואתם מוזמנים לשתף ולהרחיב אותו – גם אני אעשה זאת לאט לאט. יבואו המבקרים ויגידו שאני מגזים – ולא צריך את כל זה, וש”אני עשיתי מיליארד צלילות ואף פעם לא קרה שום דבר” – אבל ברגע האמת, צריכים להיות מוכנים. רוב הכנות, התפקידים והציוד שדיברתי עליהם מיושמים גם ככה במרבית הצלילות ברמה זו, אך אני מרגיש לפעמים כאילו כל זה משמש לסימון “וי”, ולא ממש ברור לכולנו למה כל זה נועד. הרחבתי והוספתי כמה דברים שעדיין לא ראיתי ברוב הצלילות – וכולם (מלבד סירת פינוי) נגישים, זולים, ופשוטים להפעלה.

זהו. שמרו על התחת שלכם!

בריאן

תגובות

תגובה

אודות המחבר

בריאן הנסן‎

מדריך צלילה עובד במועדון דיפ סיאם

Leave a Comment