מיכלי דקו' חלק ראשון שלומי פלניצקי
בחלק זה ננסה לסקור את כלל השיטות הנהוגות כיום לחיבור וסימון מיכלי דקומפרסיה אבל קצת לפני נסה לעשות סדר במונחים שמשמשים אותנו לתיאור מכלים נוספים :
מיכלי דקומפרסיה ( דקו' ) מיכלים צלילה אשר דחוסים בגז עם אחוז חמצן גבוה יותר מזה שבמיכלי התחתית ומשמש להאצת תהליך הדקומפרסיה במטרה לקצר את השהיה במים .
- מיכלי TRAVEL ( במטרה לשמור על שפה משותפת נשתמש במונחים השגורים בעולם הצלילה הטכנית ולא ננסה לתרגם ) כאשר משתמשים בתערובת תחתית בעלת אחוז חמצן נמוך לאורך זמן או אחוז חמצן נמוך מלחץ חלקי של 0.16 נהוג להשתמש בתערובת גז נוספת ממנה ינשום הצולל מתחילת הצלילה ועד הגעתו לעומק שר מחייב מעבר לגז התחתית , כגז TRAVEL ניתן להשתמש גם במיכל הדקו' .
- מיכלי STAGE – כאשר הצלילה ארוכה מאוד ובחישוב צריכת גז מתברר שגז התחתית לא יספיק לנו מוסיפים מיכלים נוספים עם תערובת תחתית ונושמים מהם במהלך הצלילה . בצלילות מורכבות מבחינת פרופיל דקומפרסיה כגון צלילה במערה אשר העומק שלה משתנה למרחקים ארוכים נהוג להשתמש במיכלי STAGE עם תערובות שונות שמתאימות לעומק .
כמובן שהסקירה הנ"ל הינה חלקית אך מעיון קצר כבר ניתן להבין שקיימות בפני הצולל הטכני שתי בעיות עיקריות , היכן שמים את כל המיכלים האלה וכיצד מבדילים בניהם ? מכיוון שמדובר על אותה צורה ( גלילי גזים ) ותוכן ( גזים ) נתייחס לכל סוגי המיכלים כמכלי דקו' .
שיטות לנשיאת מיכלי דקו'
קיימות שתי שיטות עיקריות לנשיאת מיכלי דקו' הראשונה על הגב יחד עם המיכלים הראשיים והשנייה מקדימה .
שיטת נשיאת מיכלי הדקו' על הגב קשורה היסטורית לצוללי ספינות טרופות בצפון מזרח ארה"ב שם המים קרים מאוד והים נחשב מסוכן מה שחייב שהיה קצרה במים ומכאן כמות מיכלי דקו' קטנה ( עד שני מיכלים ) שחוברו למיכלי הגב ( מיכלי התחתית ) בעזרת רצועות ולקרו , בנדים או מתקני שחרור מהיר.
|
|
חיבור מיכל דקו' נוסף על הגב – סיבה נוספת לחיבור מיכלי דקו' בגב נעוצה בעובדה שרוב קורסי הצלילה הטכנית מבוצעים במים פתוחים ולא בסביבה מקורה וההתמקדות בקורס הינה שימוש בגזים וביצוע דקו' ולא בסכנות שקשורות לסביבה , את הסכנות האלו משאירים לקורסים ייעודיים . | מרק אליוט בצלילה ל 313 מטר ! מרק בחר להשתמש בשתי השיטות של נשיאת המיכלים . חשוב לציין שהצלילה הספציפית הייתה צלילת ים פתוח ולא צלילה לסביבה מקורה ( ספינות / מערות ) שם קיימת עליה אקספוננציאלית בסיכוי להסתבך בחבלים חוטים או רשתות דייג |
היתרון בחיבור שכזה הינו בשמירה על קידמת הגוף "נקייה" ו"חלקה" מהפרעות החיסרון הבולט נעוץ בכמות המיכלים הנוספים שניתן לחבר בגב ובעיקר בחוסר הנגישות למיכלים אלו בעיקר בעת חדירה לספינות טבועות שם המיכלים הבולטים בגב עלולים לייצר סכנת מוות בהיתקלות עם רשתות , חבלים וכבלים שתלויים מהתקרה ואין אפשרות לשחרר אותם . או ברזי מיכלי הצלילה שהיו חשופים לתקרה ועלולים להיסגר בהחלקה על התקרה (בלי אפשרות לפתוח אותם עצמאית) וברזים/וסתים שפגיעתם בתקרה עלולה לשבור אותם .
בנוסף לכך פגיעת המיכלים הבולטים בגב בתקרה/דפנות הספינה הטבועה גררה אחריה ירידה דרסטית בראות ולא פחות חשוב פגיעה בספינות עצמן שלחלקן ערך היסטורי .
בניגוד לצוללי הספינות הטרופות בצפון מזרח ארה"ב , צוללי המערות* בפלורידה אשר היו חלוצים בשימוש בתערובות גזים מבוססות הליום ובשימוש באסטרטגיית דקומפרסיה מתקדמת החלו לשהות מתחת למים יותר זמן והגיעו לעומק רב יותר והזדקקו ליותר ויותר גז , בכדי להמשיך ולהתקדם עמוק ורחוק יותר החלו להיעזר במיכלי דקו' רבים לביצוע הצלילה , ה"שיטה" החדשה ייצרה אתגרים לוגיסטיים חדשים . כבר בתחילה התברר לצוללי המערות כי קשה מאוד לחבר יותר משני מיכלי דקו' נוספים לדאבלים שעל הגב והחלו להתקינם מקדימה על ידי הוספת טבעות חיבור לרתמה של המאזן . בצלילה למערות בניגוד לצלילה לספינות טבעות קיים גם היתרון של היכולת להשאיר מיכלים מונחים בתוך המערה תוך כדי צלילה כך שהצורך בנגישות למיכל עלה .
בשנות ה 90 המוקדמות , עם המעבר לנשימת תערובות טרימיקס לצלילות עומק ( והארכת משך זמן הדקומפרסיה ) והחשיפה לשיטות הנהוגות בצלילת מערות* עברו יותר ויותר צוללי ספינות טרופות לשיטת חיבור מיכלי דק' מקדימה .
|
צולל מערות ( WKPP ) עם ( 6 מיכלי דקו' ו STAGE ) מקדימה , ברור לכל שצלילה כזאת שייכת לתחום ה EXTREME ולא ממש מתאימה לחדירה לספינות טבועות אך ניתן כאן בבירור לראות כיצד ניתן לשאת כמות ציוד אדירה בתוך המים על ידי שימוש בקונפיגורציה מתאימה , ברור גם שאין אפשרות לשאת ולפעל כמות מיכלים דומה על הגב . |
חיבור מיכלי דקו' מקדימה
כעיקרון קיימות שתי שיטות עיקריות לחיבור מיכלי דקו' מקדימה , חיבור בעזרת אביזרי מתכת וחיבור ללא אביזרי מתכת .
בשני החיבורים משתמשים באביזרי שחרור מהיר ממתכת – קליפסות , מסוגים שונים ( ראה מאמר בנושא קליפסות תחת "אביזרים שונים " ) אשר מחברות את המיכל בשני מיקומים לרתמה / מאזן של הצולל כך שבמיכל יהיה צמוד לצולל אך יאפשר ניתוק והרכבה נוחה של המיכל ע"י הצולל בצורה עצמאית .
|
|
חיבור שני מיכלי 12ליטר מקדימה , ניתן לחבר אפילו יותר מ 6 מיכלים ! בשיטה זו . | בשימוש במיכלי אלומיניום המיכל "יושב" בצורה ניטרלית על הגוף ואף מוטה מעט מעלה בחלקו האחורי , על נושא סוגי המיכל ועוד בפרק ב' של מאמר זה . |
בחיבור בעזרת אביזרי מתכת מחברים שתי קליפסות , עליונה בעזרת טבעת מתכת על צוואר המיכל ותחתונה בעזרת חבק וטבעת D על היקף המיכל בחלקו התחתון . יש שמשתמשים במיתר או ברצועת בד במקום בטבעת על צוואר המיכל ובכלל השימוש של טבעת על המיכל הולך ומתמעט בשנים האחרונות בשל העובדה כי בשיטה זו קשה לקרוא את מד הלחץ של המיכל וכי במקרה של קליפסה שננעלת ( עקב כניסת חול לקפיץ וכו' ) לא מאפשר ניתוק המיכל מהגוף בשעת הצורך.
הרעיון בשימוש באביזרי מתכת נועד לתת מענה לחשש של צוללי טכנים מכישלון של האביזרים ובכך לייצר מערכת אמינה שלא תישבר או תתנתק גם בתנאים הקשים ביותר .
|
|
|
בנדים שמחליפים את קליפסת ההידוק ומיוצרים בגדלים סטנדרטים עבור מיכלים שונים . | חיבור של קליפסה לחלק התחתון של המיכל , ניתן גם לחבר טבעת D במקום הקרבינר וכמובן להשתמש ב "דאבל דוג" . | חיבור קליפסה עליונה בעזרת טבעת פליז – ניתן לחבר גם קליפסה מסוג "דאבלדוג" אשר נותנת מענה במקרה של היתקעות צד אחד של הקליפסה ניתן לפתוח את הקליפסה מהצד הנגדי |
בשיטה השנייה ( שנקראת גם שיטת הוגרטיין ) נמנעים משימוש באביזרי מתכת ככל האפשר ומשתמשים במיתר/ חוט עבה לחיבור הקליפסות כאשר הרעיון המרכזי כאן הוא לאפשר ניתוק המיכל מהצולל ע"י חיתוך המיתר במקרה של הסתבכות ברשתות /חוטי דיג , כבלים וכו' שיטה זו שהומצאה ע"י צוללי מערות נתנה מענה גם ל"התעסקות" עם המיכלים שמושארים בתוך המערה תוך כדי צלילה ע"י יצירת "ידית נשיאה" לשימוש בתוך המים ( לא מומלץ להשתמש בידית זו מחוץ למים ) .
|
|
|
אין הבדל בין מיכלים שונים | את הקליפסה התחתונה מחברים בחלק התחתון של המיכל והיא משמשת לחיבור המיכל לטבעת ה D שעל רמתמת המאזן במותניו של הצולל | קליפסה עליונה מחוברת על המיתר בחלק המתכנס של המיכל , בצורה זו , כאשר מחברים את המיכל למאזן , חלקו העליון מוצמד לחזה אך מאפשר קריאת מד הלחץ בקלות . |
* חלק ג' של מאמר זה יתאר התקנת מיכל דקו' בשיטת הוגרטיין/DIR .
ריבוי מיכלי הדקו' על הצולל ייצר כאמור בעיה חדשה – שיטת סימון מיכלי הצלילה .
נשימת גז לא מתאים הפכה במהלך העשור האחרון לגורם מס' 1 של תאונות בצלילה טכנית כאשר אחת מהן הינה נשימת חמצן בלחץ חלקי גבוה בעומק לא מתאים , בעוד שנשימת חמצן בלחץ חלקי גבוה( מעל 1.6 ATA ) מחוץ למים כמעט ולא מהווה סכנת חיים , נשימת חמצן באותו לחץ חלקי בתוך המים עלולה לגרום לקטסטרופה .
בכדי להימנע מנשימת הגז הלא נכון המציאו צוללים טכנים שיטות שונות ומגוונות של סימון מיכלים ווסתי צלילה ע"י מיקום מיכלים או וסתים בצדדים שונים של הגוף או שימוש בוסתים בעלי צבע שונה , פיות שונות , מדבקות או תוויות המתארות את אחוזי החמצן שקיימים במיכל אליו מחובר הוסת וכו' . שיטות אלו משמשות צוללים רבים בהצלחה יום יום , אך גם כאן קיימות יתרונות וחסרונות לשיטות השונות , בשיטת "סימון מיכלים לפי צד " , ניתוק ורכבת מיכלים בכניסה למעברים צרים עלול להוביל לחיבור מיכלים בצדדים שונים מהמתוכנן ( בעיקר תחת שיכרון מעמקים ) ובהמשך לנשימת הגז הלא נכון . בשיטת " סימון הוסתים" הרכבה של וסת עם סימון מסוים על מיכל עם תערובת שונה מהסימון על הוסת תגרום לנשימת גז שלא מתאים לעומק ועוד .
כמו קודם , גם כאן , לצוללי המערות* השפעה משמעותית על פרוטוקול סימון המיכלים בשנים האחרונות , בעיקר מהסיבות אשר תוארו לעיל ( כמות מיכלי דקו' גדולה ) ועבודת רקע רבת שנים בכללה תחקור תאונות צלילה והערכת סיכונים שבוצעו ע"י צוללים וארגוני צלילה .
הסטנדרטים שנקבעו ע"י תעשיית הצלילה לסימון מיכלי צלילה אשר מכילים גז שונה מאוויר ומוכרים היום לכולנו , מחייבים סימון מיכל הצלילה ע"י מדבקות גדולות עם הכיתוב NITROX או TRIMIX כאשר ההנחה שהובילה לשיטת סימון זו הינה שהסיכון הינו בנשימת הגזים האלו . הנחה זו הינה שגויה שכן ברור שתערובת הגז עצמה אינה מהווה סיכון . אם למשל תערובת ניטרוקס מסוימת בטוחה לשימוש בעומק של 21 מטר , לעומתה תערובת ניטרוקס אחרת בטוחה לשימוש בעומק של 40 מטר אולם אם ישתמשו בתערובת ניטרוקס של 21 מטר בעומק של 40 מטר התוצאה עלולה להיות הרעלת חמצן ולכן הסיכון הינו בעומק שבו נושמים את הגז ולא בתערובת עצמה .
|
|
דווקא הנתון של העומק שהו הנתון הכי חשוב רשום הכי קטן , אפילו הנתון של אחוז החמצן יותר קטן מהסמל של ארגון הצלילה ! | האם באמת כל המידע הזה נחוץ לנו במים ? |
בשנים האחרונות חלה עליה במספר הצוללים אשר מסמנים את מיכלי הצלילה שלהם ע"י כיתוב גדול וברור של עומק השימוש המקסימאלי MOD המותר לנשימת התערובת הקיימת במיכל . סימון עפ"י עומק ( בניגוד לסימון עפ"י אחוזי חמצן ) מונע את הצורך בחישוב MOD מתחת למים ומאפשר לצולל ולחברי קבוצת הצוללים לזהות בבירור מאיזה מיכל הוא נושם והאם העומק מתאים לגז שבמיכל . טעויות כמו חיבור מיכל בצד הלא נכון או חיבור וסת עם סימון לא נכון או ליזכור צבע או צורה של וסת ע"י הצולל או בן זוגו פשוט לא נדרשים בשיטה זו .
כיום קיימים חברות ציוד צלילה רבות אשר מציעים למכירה שרוולים או מדבקות עם כיתוב עומק MOD אך ניתן בקלות לייצר מדבקות כאלה או פשוט לרשום בעזרת צבע בולט את העומק על גבי המיכל .
עקרונות מנחים לרישום העומק על גבי המיכל .
- רישום מספרים בגופנים בצבע בולט .
- גודל גופן אופטימלי הינו 3 אינץ' .
- רישום על שני צידי המיכל .
- למיכלי חמצן יש לרשום בנוסף לעומק ( 6 מטר ) את המילה OXYGEN שכן הספרה 6 דומה לספרה 9 .
|
|
סימון קבוע או ע"י מדבקה על המיכל . ניתן ליראות בבירור מה העומק המרבי בו מותר לנשום ממיכל זה | שרוולי סימון של דייב רייט |
קישורים למאמרים ואתרים שונים
אם אתם לא משוכנעים ממה שרשמתי אז אולי זה ישכנע אתכם , מאמר מהאתר של חברת DIVE RITE , במאמר הם לא מפסיקים למכור לכם את המוצרים שלהם אבל בסך הכל מאמר מומלץ.
http://www.dive-rite.com/TecTalk/stage/index.htm
האבולוציה של שיטת סימון המיכלים של ה WKPP/GUE , החבר'ה עם הכי הרבה ניסיון נצבר בצלילת מערות http://www.gue.com/equipment/tanks-5.shtml
כיצד להכין מיכל דקו לפי שיטת הוגרטיין/DIR ( זמני עד לפרסום חלק ג' של המאמר )
http://dir-diver.com/en/equipment/stagebottle_rigging.html
חלק ב' של מאמר זה יעסוק בשימוש בסוגי מיכלים ( אלומניום ופלדה ) ברזים שונים ווסתי צלילה לדקו' .
חלק ג' של המאמר יתאר כיצד להכין מיכל דקו לפי שיטת הוגרטיין/DIR
* ההשפעה של צוללי מערות על צוללים טכנים בכלל וצוללי ספינות טרופות בפרט הינה תוצאה של שיטת ההדרכה וההסמכה של ארגוני צלילת המערות בארה"ב . בעוד לארגוני הצלילה הטכנית קיימות בד"כ שלוש או יותר דרגות הסמכה אשר מלמדות את צולל בהדרגה שימוש בגזים שונים ובטכניקות דקומפרסיה שונות , קורס צלילה לספינות טבועות כולל בד"כ רמת הדרכה אחת .
לעומת זאת ארגוני צלילת המערות מסמיכים את הצולל לצלילת מערכות בהדרגה ע"י שלושה או ארבעה קורסי צלילה תוך מתן דגש שהקורס מהווה הסמכה אך את ההכשה יש לצבור לבד לאחר הקורס , מכיוון שצלילת חדירה לספינות טבועות נחשבת למסוכנת ומאתגרת יותר מצלילה חדירה למערות ( תנאי הים המשתנים והקיצוניים כגון זרמים ,ראות , טמפ' ובעלי חיים מסוכנים ותנאי הצלילה המסוכנים בעת חדירה לספינות טבועות כגון רשתות וחוטי דיג , תנוחת הספינה על הקרקע , כבלים ומכשולים אחרים וכו' לעומת תנאי צלילה קבועים וברורים בד"כ בתוך מערה ) נוהגים צוללים רבים לקחת קורסי צלילת מערה ולהשתמש בידע הנרכש אצל צוללי מערות בים הפתוח .