קורס אוניות טבועות טכני Technical Wreck Dive

כותרת משנה , הדרך הנכונה לצלול באניה טבוע

מאתר מארק פדר

התפרסם גם במגזין ים

תרגול מצולם – סרט פרומו של הקורס.

את המערך הטכני של ההתאחדות כתבתי בצורה הדרגתית כדי שיתאים לצולל בצורה הכי טובה ויכניס אותו בצורה בטוחה והדרגתית לעולם הצלילה הטכנית. בשלב הראשון לומדים את יסודות הצלילה הטכנית וכאשר הצולל שולט היטב באיזון, עבודה עם מיכל דקו’, דבלים ותקשורת בתוך הקבוצה, הוא עובר לשלב הבא של צלילות הדקומפרסיה.

קורס החדירה לאוניות טבועות מיועד לצוללים טכניים מנוסים אשר שולטים היטב בתכנון וביצוע צלילות דקומפרסיה ורוצים ללמוד ולהתמקצע בצלילה מאתגרת מסוג שונה.

הקורס מחולק לשני חלקים עיקריים. שלב התאוריה, תרגילים יבשים ותרגילים במים רדודים, והשלב של הצלילות בתוך אוניות טבועות. המעבר לשלב הצלילה באוניה טבועה הוא רק כאשר כולם שולטים היטב בתרגילים.

ספורט הצלילה במערכות SCUBA לאוניות טבועות התחיל בערך בשנת 1975 בתקופה בה התחיל ז’אק קוסטו לחקור אוניות טבועות ולמצוא אוצרות ושאר דברי ערך שטבעו ביחד עם האניה. עד היום ניתן לצפות בסרט שבו קוסטו מצולם בספינה ה”בריטניק” מחפש את היציאה מאחד החדרים בעומק של 120 מטר וחושב לעצמו A man alone is in bad company” “. כיום, בארצות הברית ובאירופה ספורט הצלילה לאוניות טבועות מפותח ביותר וצלילות חדירה לאוניות הם דבר שבשגרה.

ישנן שתי אסכולות של צלילה לתוך אוניה טבועה: אסכולה אחת שבאה מתחום צלילת המערות ועברה שינוי לצלילה באוניות טבועות ודוגלת בשיטה שבה נכנסים עם חבל לתוך האוניה והאסכולה השניה שהתפתחה עם הזמן בצלילות לאוניות טבועות, שלא מכירה בצורך של פריסת חבלים. כמו בהרבה תחומים בעולם הצלילה, גם כאן יש ויכוחים אין סופיים וטענות לכאן ולכאן על שיטות החדירה, אבל כמי שמכיר והתנסה בשתי האסכולות, הראשונה עדיפה בהרבה מקרים.

כללים מאוד נוקשים

במהלך השנים התפתח הספורט ונקבעו כללים מאוד נוקשים, אבל גם בעידן הנוכחי עדיין יש מספר הרוגים בשנה בעולם בצלילות חדירה. רובם המכריע של מקרי המוות הם כתוצאה של התעלמות מכללים בסיסיים הנהוגים בצלילה מסוג זה. צוללים שנכנסים לחדר רק להעיף מבט לא מוצאים את היציאה וגומרים את כל האוויר במהלך חיפוש אחרי הדלת שמובילה החוצה. בחלק מהמקרים צוות החילוץ מוצא אותם מספר מטרים מאחת הכניסות כאשר המיכלים שלהם ריקים לגמרי.

צלילה לתוך אוניה טבועה נחשבת היום בעולם לסגנון הצלילה המורכב והמסוכן ביותר. היא דורשת מהצולל יכולות אישית ומקצועית גבוהה מאוד, יכולת התמודדות עם מצבי לחץ שצולל טכני מהשורה לא נאלץ להתמודד איתם. סגנון צלילה זה לא דומה לשום צלילה אחרת המוכרת בארץ. הצלילה היא מסע בזמן למקום שקפא בזמן בנסיבות טרגיות וגוף שהים הכריע והוריד למצולות. הסכנות שאיתן צריך הצולל להתמודד הן רבות ומגוונות, התמודדות עם צלילה במקום סגור, צלילה במעברים ובמסדרונות צרים, עצמים בולטים וחדים שיכולים לחתוך את הציוד ולפצוע את הצולל.

נוסיף לכך את המבנה המורכב של אוניה שלכאורה נראה פשוט, אבל, כאשר האניה נחה על צידה הכול מתהפך. שמאלה זה למעלה, לחלק העליון של האניה, ימינה זה למטה לתוך בטן האוניה, למטה זה הצד השמאלי של האניה ולמעלה זה הצד הימני. אם כאן זה נראה מסובך ומורכב, יש לדמיין את זה כאשר אתם נמצאים בתןך בטן האוניה, עם ראות מוגבלת בלי יכולת להסתובב ועם כמות מוגבלת של אוויר לנשימה שהולך ואוזל עם כל נשימה, בנוסף לזה יש בידכם פנס שחודר רק חלק מהאפלה וחלקיקים שנופלים מהתקרה כל הזמן ורק החבל שנפרס בכניסה יכול להוביל בחזרה לאור.

קוסטו בתוך הבריטניק

זא’ק קוסטו גילה את ה’בריטניק’ ב- 1975. הוא היה הראשון שצלל אליה לעומק של 120 מטר וביצע בה צלילת חדירה לבטן האוניה. הקטע הבא מצוטט מתוך הסרט על הצלילה שהוא והצוות שלו עשו על ה’בריטניק’

“אני שוחה כעת בעולם בו כל נקודות הייחוס השתנו. קירות הענק של חלל המחלקה הראשונה מעלי ומתחתי, הרצפה לפני. אני מתפתל במבוך של מוטות מתכת שנקרים בדרכי. אני מרגיש כאילו יכולתי להתפס כטונה ברשת ענק… וגם מציקה לי תחושה עמומה של חוסר אוריינטציה…

אני מתקרב לפתח הענק שנוצר כתוצאה מן הפיצוץ. בעוד פלקו מצלם ודרמוט מכוון את אלומות האור החזקות, אני מחפש רמזים שיעידו על הטרגדיה של ה’בריטניק’. כעבור זמן, אני מוצא את עצמי מוקף קבוצות של כבלי חשמל וקרשים רקובים. אני נוכח שחדרתי עמוק לתוך הקרביים של האוניה. ואז חושך… אני נאחז בצינור שבור. חברי מגיחים ומוצאים אותי. מה שנראה לי כנצח היו רק שניות ספורות. אני נזכר בפחד הפתאומי, במילותיו של

פול ולרי: “אדם בחברת עצמו נמצא בחברה רעה”.

תקשורת בין בני זוג

שלושת החניכים בקורס הראשון, שהתארח במועדון Divex באשדוד, היו: חיים מזרחי , מעיין הוניג ואסף מצדה. כולם צוללים טכניים עם נסיון ורצון ללמוד משהו חדש שעוד לא היה בארץ. בקורס לומדים תקשורת בין בני זוג עם פנסים, סימני ידיים וסימני מגע. פריסה וקשירה של חבלים בתוך האניה, הרבה עבודה בעניים עצומות, סידור ציוד הצלילה באופן שבו הוא לא יתפס בחדירה, חישובי גזים ועוד.

שם המשחק הוא עבודת צוות. נקבעים תפקידים ברורים לכל אחד מהמשתתפים, כולם צריכים לדעת את העבודה של כולם וכולם צריכים לדעת לעזור לכולם במקרה של תקלה, והכי חשוב, כולם סומכים על כולם. המטרה לצאת מכל מצב אפשרי בספינה בעיניים עצומות. נשמע קל? ממש לא וזה עוד הרבה יותר מסובך ממה שחושבים. את כל התרגילים שמתכננים לבצע במים עושים על יבש במועדון, לומדים לפרוס ולקשור גלגלות, עוברים על תרגילים שונים לומדים לעומק טכניקות של איזון והתקדמות, צריך לדעת להסתובב במקום, לשחות אחורה ולעבוד עם הסנפירים בצורה שלא תפגע בקירות, או בתקרה ולא להעלות חול.

לקראת הקורס נבנה מסלול מכשולים שמדמה צלילה בסביבה עם ראות לקוייה, המורכב מגרוטאות שעליהן מבצעים את הקשירות ומספר מעברים שבהם אפשר לתרגל מעבר צר עם מכשולים ותרגילים נוספים. “אתם צריכים להיזהר מלנוע כפיל בחנות חרסינה”, אני אומר בתדריך לפני צלילת התרגול.

איזה פילים ואיזה חנות חרסינה. עדר פילים אפריקאים שדוהר עשה פחות אבק ממה ששלושת החבר’ה עושים בחמש הדקות הראשונות של הצלילה. עולים למעלה. הסבר קצר נוסף על הטכניקה, עבודה ביחד ויורדים לתרגל שוב.

מסלול מכשולים

אחרי שלוש שעות עבודה במים עם גיחות קצרות לפני המים להסברים קצרים וסגירות שונות, הצלילה מתחילה לקבל צורה, החבר’ה מתחילים להבין שלראות סרט זה דבר אחד ולעשות את זה לבד במים זה דבר אחר לגמרי. לרוץ לאורך החבל בעיניים עצומות עד היציאה ולעבור את כל המכשולים, היתה המשימה הבאה. לכאורה, זו משימה לא מורכבת, בתנאי שמניחים את החבל בצורה כזאת שאפשר לצאת עליו בעיניים עצומות דרך המכשולים. הסכנה הכי גדולה היא שהחבל יעבור במקום שבו צולל לא מסוגל לעבור. ואכן זה קורה. החבל גולש מתחת לעמוד שמונח באלכסון והחבר’ה לא מסוגלים להמשיך משם הלאה לכיוון היציאה. אחרי מאבקים עם המכשול, המכשול ‘מנצח’, נופל עליהם והם מבינים מקרוב את המושג line trap. מכאן והלאה החבל מונח בצורה טובה והתרגילים הבאים הולכים ומשתפרים.

אחד הנושאים החשובים ביותר בקורס הוא תקשורת בין בני הזוג. לכל מצב יש תקשורת שונה. אם הכל תקין עובדים עם סימני ידיים, ומסמנים זה לזה בפנס. אבל, כאשר הראות יורדת לאפס, מתחילים לעבוד עם סימני מגע. כל אחד מחזיק את הזרוע של הצולל שלפניו ועם סימנים מוסכמים מתחילים לנוע. חייבים לעשות את זה לאט בזהירות ותוך התחשבות בצוללים מלפנים ומאחור. באחד מהתרגילים המוביל, תוך כדי בדיקה של הקשרים, מחליט להגדיל ראש וחורג מהפרוטוקול הנוקשה. התוצאה המיידית היא תלישה של הווסת מהפה של הצולל שאחריו. המוביל בסך הכול רצה לעזור, הצולל השני בכלל לא הבין מה קרה ובראות אפס מצא את עצמו עם וסת מחוץ לפה. הצולל השלישי בכלל לא היה מודע למה שקורא. בקורס הכול מוסרט בווידאו וגם הקטע הזה. יושבים אחר כך על כוס קפה בכיתה ורואים בדיוק מה כל אחד עשה ומה הייתה שרשרת הטעויות שגרמו לתקרית הזאת. ארועים מהסוג הזה יש הרבה בקורס והחוכמה היא ללמוד מהם.

תרגול מצולם

החלק של התרגול הוא החלק הכי חשוב בקורס. יש הרבה זמן לתרגל ואפשר לצלם את כל התרגילים. השעורים הראשונים מבוצעים בעומק רדוד של שלושה עד שישה מטרים ואפשר לתרגל עד שמגעים לרמה טובה. אי אפשר להכנס לתוך אוניה טבועה עד שלא שולטים היטב בתרגילים ומבינים את המשמעות של כל אחד מהם. בבטן אוניה אין מקום לטעויות.

אחרי שלוש צלילות הכנה, כשכל צלילה ארכה מעל שלוש שעות ועוד צלילת אימון, החבר’ה מוכנים לדבר האמיתי. אניה גדולה בעומק של שלושים מטר, עם הרבה חדרים והרבה בלגאן בפנים. הצלילה הראשונה היא בלי תקלות יזומות. יש מספיק תקלות בצלילה גם בלי שאני אתקיל את החבר’ה. עובדים על עבודת הצוות ועל הקשירות והצלילה עוברת ללא תקריות מיוחדות, אבל עם הרבה לקחים שצריך ללמוד לפעם הבאה.

בצלילות הבאות מתחילים שוב לתרגל את כל מה שנלמד בתרגולים במים הרדודים, כאשר עוברים באחד החדרים האמצעיים אני לוקח את הצולל האחרון בקבוצה, מוריד לו מסיכה, מרחיק אותו מהחבל, מסובב אותו מספר פעמים ועוזב אותו לנפשו. המטרה, למצוא את החבל והיציאה. הוא מתחיל בתרגולת ואני משגיח עליו מלמעלה. שני החברים שלו מגלים עד מהרה שאחד מחברי הקבוצה חסר ומתחילים לעבוד על תרגולת של “למצוא את החבר האבוד”. הזמן קצוב מאוד בעומק שלושים מטר. צריך למצוא את החבל ואת היציאה לפני שנגמר האוויר, כי יש מערך דקומפרסיה שלם לעשות. לאחר חמש דקות של חיפושים לפי התרגולת החבל נמצא ויוצאים החוצה. משימה כלל לא פשוטה בתוך חדר של אוניה שהכול בו הפוך ושבור.

ככול שהקורס מתקדם הרמה ועבודת הצוות משתפרות. החבר’ה משקיעים הרבה בהכנות לקראת הצלילה, הכנת ציוד, הכנת תדריכים מעבר ולימוד נהלים. בשלבים המתקדמים עוברים לצלילות יותר מורכבות ונכנסים למקומות צרים מאוד.

באחת הצלילות מבצעים כניסה לחדר מכונות של אחת האניות הרדודות. האניה שוכבת על הצד לכן כל האוריינטציה בתוך האוניה משתנה. מכיוון שהמקום צר מתחככים בכל מה שיש שם והראות יורדת לאפס תוך שניות. כולם סומכים על המוביל שיעשה את העבודה של הנחת החבל בצורה טובה.

תוך כדי הצלילה מוצאים חלל אוויר, מוציאים את הראש ומגלים שכל השכבה העליונה של המים שחורה – שמן מחדר המכונות שעדיין צף בחדר הסגור. הפתעה לא נעימה. חוזרים בחזרה בראות אפס על החבל והוא מוביל ישר לתוך ה-cat walk ששוכב על הצד. אי אפשר לעבור לצד השני כי המקום צר מדי, line trap אמיתי בחדר המכונות. מגששים עם הידיים עד שמוצאים מעבר ועוברים לצד השני, מוודאים שהצולל שמאחורה מצא גם את המעבר וממשיכים לכוון היציאה.

בהמשך, מבצעים תרגול עלייה על אנך חלופי שנקשר לספינה תוך כדי הנשמת בן זוג ומתחילים את העלייה. כאשר אני רואה שכל העלייה מתנהלת בצורה תקינה ותחת שליטה אני חותך את החבל והחבר’ה עוברים לתרגולת של drift deco תוך כדי הנשמה. חניות הדקו’ הן חניות אמיתיות ואין מקום לטעויות.

בשלבים המתקדמים, ניתן להבחין בהרבה הפקות לקחים, הרבה התלהבות והרבה ויכוחים, אבל הקורס מתקדם יפה והחבר’ה תופסים את העניין ומתחילים להבין את משמעות של “לא להיכנס למקום שאתה לא מסוגל לצאת ממנו בעניים עצומות”. בסוף הצלילה כאשר מוציאים את הראש מהמים אני מתקיל אותם בתרגיל הצלה מלא של צולל חסר הכרה.

הקורס מקנה את הידע הבסיסי והיכולת לצלול לתוך אוניה טבועה. אחרי הקורס, כל אחד מתקדם בהתאם לרצון והיכולת שלו ועד לגבול הנוחות האישי. אבל, איך שלא מסתכלים עליו, זהו, ללא ספק, הקורס המורכב והמאתגר ביותר שמועבר בישראל. עם מספר האוניות הטבועות שיש לאורך חופי המדינה, מי שיעבור את הקורס צפויה לו חווית צלילה חדשה ושונה מכל מה שהיה פה עד עכשיו.

כתבות נוספות שיכולות לעניין

אודות המחבר

מארק פדר