צוקית בכינרת

כותבים: פליקס לוטן, דרור ירון, דן אשכנזי, שלומי פלניצקי

צילום: דן אשכנזי

יש צלילות ויש צלילות, אולם ה-5 דקות אותן בילינו מעל זנב הצוקית בכנרת הגדירו עבורנו מחדש את המושג “התרגשות” בצלילה.

כתבה על הצלילה בערוץ 2

קיר נוה ז”ל היה מדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר. ב-6 במאי 1962 יצאו הוא והחניך עודד קוטון ז”ל לטיסת אימונים במטוס צוקית (פוגה). במהלך טיסה בגובה נמוך מעל פני המים התרסק המטוס במי הכנרת. בשנת 1963 נמצאה גופתו של עודד קוטון ז”ל ע”י צוללי חיל הים, אולם גופתו של נווה לא אותרה. מאז נעשו נסיונות מספר לאתר את יקיר נווה ובמהלכם נמצא זנב הצוקית אשר סומן במצוף.

סרט של IDx על הצלילה

התחלה

בשבוע הראשון של ספטמבר 2006 הודיע שלומי על תכנון צלילה לכנרת, אשר מטרתה תיעוד של שברי מטוס הצוקית 1962, עבור יחידת אית”ן.

מאיר ברעם, איש קיבוץ מזרע וראש צוות החיפושים של יחידת אית”ן הוא כנראה האיש בעל הידע הרב ביותר בנושא איתור כלי טיס במעמקי היםוהאיש שמצא בין השאר את שרידי מטוס הפוגה בכינרת. מאז, בוצעו באתר מספר סריקות וצלילות, חלקן מאויישות וחלקן בעזרת ROV אשר במהלכן תועד האתר ונימשו מקרקעית הכנרת מספר חלקים של המטוס לשם זיהויו הוודאי.

מיפוי האתר ותנאי האתר היחודיים העלו אצל ברעם מספר רעיונות וכיוונים להמשך, שבכדי להשלימם היה צורך בביצוע צלילות מאויישות עם ציוד תאורה וצילום מתאימים. רוני שדה שמסייע כבר שנים לברעם בכל הקשור להיבט ניתוח סריקות קרקעית הים, הפנה אותו לשלומי פלניצקי, חברIDx וקצין חיל האוויר המתגורר לא רחוק ממנו בעמק יזראעל. בהמשך לכך נערכה סדרת פגישות ותיאומים, המתחייבים מאופיה הייחודי של הצלילה. אנשי רשות העתיקות שמחו לתרום מגלה מתכות תת-ימי. המכון לחקר הימים והאגמים הקצה לשימושנו את סירת המחקר שלהם בכנרת. אנשי חיל האוויר העבירו לשלומי מושב ומצנח של מטוס צוקית. לאחר תיאומים עם שיטור ימי טבריה נפגשנו בבוקרו של יום שישי על שפת הכנרת.

את סירת הצלילה “ליליאן” עליה ניצחו בגאון מוטי ומאיר העמיד לרשותנו המכון לחקר ימים ואגמים. מפרט הסירה: דגל ישראל; אורך 9.3 מ’; רוחב 3 מ’; שוקע 0.7 מ’; תפוסה 4 טון. גוף אלומיניום. מנוע : Cumins 232KW Hydrojet מהירות עבודה: 22 קשר צוות: 2. משטחי עבודה: סיפון אחורי של 12 מ”ר עם משטח צלילה ומעבדה יבשה של 6 מ”ר. שימושים : מחקר וניטור בכנרת.

במסגרת הפעילות תוכננה סדרה של שלוש צלילות, אשר במהלכן הצוות הראשון יתעד בוידיאו את זנב הצוקית, אשר לפי התיאור אמור היה להיות צמוד למצוף בעומק של כ 30 מטר. הצוות השני יצלם במצלמת סטילס את הזנב ויוריד לקרקעית בסמוך מושב טייס זהה למושבים של אנשי הצוות שהיו בצוקית שהתרסקה. מושב זה אמור לסייע בעתיד לאתר את מדריך הטייס הנעדר. הצוות השלישי יבצע סריקה של הקרקעית על ידי גלאי מתכות תת ימי לאיתור חלקים נוספים.

תנאי הסביבה בכנרת שונים מאוד מאלו המוכרים לנו מים סוף או מהים התיכון. מחודש אוקטובר ועד חודש אפריל רמת הסולפידים בקרקעית האגם מגיעה לרמה מסוכנת ועמוד המים עכור בכל העומקים. בתקופה זו לא ניתן לצלול באגם. מחודש מאי ועד אוקטובר עובר האגם הליך של שיכוב במהלכו נוצרת באיזור הקרקעית שכבה של מים צלולים ומעליה שכבה של מים עכורים, אשר אינם מאפשרים את חדירת אור השמש. תנאי הצלילה בתקופה זו הנם הטובים ביותר. בקרקעית ריכוזי חמצן נמוכים מאוד אשר אינם מאפשרים קיום של בעלי חיים וצומחים אך מייצרים תנאי שימור טובים מאוד.

התנאים הסביבתיים השונים הופכים גם את חווית הצלילה בכנרת לחלוטין מצלילות בים סוף או בים התיכון. ב- 15 המטרים הראשונים צבע המים ירוק בהיר, הטמפרטורה היא כ-30 מעלות אך הראות 2 מטר בקושי. בסביבות ה-20 מטר הטמפרטורה צונחת במהירות לאזור ה-15 מעלות, האור נעלם וחושך מוחלט עוטף מכל הכיוונים. קרקעית האגם בוצית ונראית כמו ג’לי רוטט. תנועה לא זהירה תרחיף את המשקע מהקרקעית, תעכיר את הראות המוגבלת בלאו הכי ותחסום כל אפשרות לצילום או איתור.

מספר פליקס: לאחר תדרוך מקיף מאד מאת מאיר ברעם, האחראי מטעם יחידת אית”ן, התחלנו להתארגן לצלילה. עוזי ואני הצוות הראשון ולפי חלוקת התפקידים ביננו, עוזי אמור לצלם קטעי וידאו ואני אמור לפרוש מגלול, לסרוק את השטח ולוודא שאצל עוזי הכול תקין. התארגנות מהירה, קפיצה למים ותחילת שקיעה לכיוון הקרקעית. המים חמימים, והשקיעה מתנהלת היטב, בעומק של כ-20 מטר הטמפרטורה צונחת במהירות וצביטת הקור בכפות ידיים מזכירה לי את הכפפות שהשארתי בתיק הציוד על הספינה. עוזי מסמן לי כי גם הוא מרגיש היטב את השינוי הקיצוני. גם המים שהיו עד כה ירקרקים אך מוארים היטב, הופכים לכהים ותוך מטרים ספורים עוטף אותנו חושך מוחלט מכל הכיוונים.

אלומות האור של פנסי ה HID מגלות את הסינקר (חבית מלאה בטון השקועה בקרקעית) אליו קשור המצוף. אנו סורקים את הסביבה הקרובה בניסיון לאתר את הזנב אשר לפי התדרוך אמור להיות צמוד לסינקר, אך אין לו זכר. אני מחבר את הגלגלת לחבל המצוף ואנו יוצאים לסריקה הראשונה בכיוון כללי צפון כ-5 דקות צלילה, עומק 33 מטר, חושך מוחלט ולמעט קרקעית בוצית לא רואים כלום. חזרה לאנך, התארגנות נוספת ושוב סריקה, הפעם מחוגה סביב האנך. לאחר מספר דקות אלומות הפנסים נופלות על חפץ מתכתי מכוסה בשכבה דקה של בוץ. פח מעוקם כסוף עם חורים מדויקים לא משאיר כמעט מקום לספק – זהו חלק נוסף מהצוקית.

אני קושר קשר מהיר בגלגלת לסימון המרחק, בודק כיוון כללי במצפן ואנחנו מתחילים לחזור אל האנך. טמפרטורת המים מתחילה להוות מכשול והגיע הזמן לעלות אל הסירה. סדרה קצרה של תחנות דקומפרסיה ואנחנו על פני המים. קשה שלא לראות את האכזבה והתהייה על פניו של מאיר כשעוזי מספר לו כי לא הצלחנו לאתר את הזנב והאמת שגם אצלנו התחושה רחוקה מלהיות נעימה. אומנם מצאנו חלק נוסף מהמטוס אך המשימה שלשמה ירדנו לצלילה לא בוצעה.

צוות מס’ 2 – שלומי ודן

כסא הטייס נשאר מיותם על סיפון הסירה והמשימה היא איתור הזנב ותיעודו. אנחנו מחליטים על תוכנית סריקה חדשה. דן עם שולה ושלומי עם הוידיאו של עוזי. כל יושבי הספינה בוהים במים ועוקבים אחרי מסלול הבועות, כולנו ציפייה כי הפעם הזנב ימצא. במהלך הצלילה ניתן לראות כי הבועות מתמקדות באזור מסוים זמן ארוך מהרגיל וכולנו מקווים כי הם עוסקים בתיעוד הזנב. חמישים דקות חולפות והצוות השני עולה. מבט אחד על פניו של שלומי מסגיר הכול – עדיין אין זנב. כפיצוי מחזיק שלומי בידו פח מתכתי מעוקם שגם הוא עשוי להיות בעתיד חלק מפתרון חידת הצוקית.

השעה כבר 12 בצהריים, עוזי צריך להספיק לחזור הביתה לפני כניסת השבת ונשאר עוד צוות אחד לצלילה. ספינת השיטור הימי שהתלוותה אלינו חלק מהמזמן מתארגנת לשוב עם אנשיה לכיוון טבריה. עוזי ואני מתלבטים האם להצטרף אליהם כדי לוודא שלא תהיה בעיה לחזור בזמן לקבלת שבת. יש יגידו גורל, יש שיגידו יד מכוונת – דרור ודימה קופצים למים ואנו נשארים על הספינה לארבעים דקות נוספות של ציפייה.

צוות מס’ 3 – דרור ודימה

מספר דרור: דימה קופץ למים, אני אחריו, מטלפים למצוף מבט אל האנשים על הסירה. הצפייה מאתנו גבוהה – אנחנו הזוג האחרון לרדת, ואם לא נמצא משהו שכולנו נחזור הביתה עם הזנב בין הרגלים. מתחילים בירידה הראות גרועה בדיקה קצרה בשתים ובחמישה מטרים וממשיכים לרדת. בדרך רואים את הרשת שכרוכה על המצוף. בעומק חמישה עשר מטרים אנחנו נכנסים לשכבת המים האטומה, מים פשוט שחורים ראות אפס. יורדים צמוד, צמוד לחבל, החושך עוטף אותנו בקרקעית. דימה מסמן שהכל בסדר אני קושר את הספול לחבל ומתרחק, מתחילים להרגיש את הקור כבר בדקות הראשונות.

לאחר קצת יותר מעשרה מטר אני עוצר, דימה קורא אותי ומבין שמכאן אנחנו שומרים על חוט מתוח ומתחילים לסרוק עם כיוון השעון. דימה סורק עם הפנס החזק שלו ופשוט מטאטא את השטח באור. הראות קצת יותר מחמישה מטרים, הקרקעית שטוחה אין צמחים אין בעלי חיים כלום, רק בוץ עם מגע ספוגי. לפתע משהו נתפס באלומת הפנס שלו , דימה שומע את הצעקות שלי לתוך הווסת והלב מחסיר פעימה. מתוך הבוץ נגלה מיצב כיוון אדום עם הגה כיוון לבן. הזנב של הצוקית!

בבת אחת מתפוגגים כל החששות והמתח. אנחנו מתקרבים לזנב, ורואים את החיבור לגוף המטוס ששקוע בקרקעית. אני מבין שזה המייצב השמאלי של המטוס, בעוד שהמייצב הימני קבור כנראה בבוץ. אנחנו סובבים את הזנב ואני חותך את החוט מהספול וקושר אותו באצבעות רועדות מקור סביב בסיסו של הזנב. דימה תופס את הספול ואת החוט שמחבר לחבל המצוף, שומר שלא נאבד אותו בבוץ. אנחנו מחברים את הספול לחוט הקשור ומתחילים בחיפוש נוסף סביב הזנב, ברדיוס של חמישה עשר מטרים. אני מסתכל טוב על המצפן כדי לבדוק שאכן ביצענו מעגל שלם.

בינתיים הזמן רץ והקור חודר לעצמות, אני מביט אל דימה והוא מבין שסוף הצלילה הגיע. חוזרים חזרה לזנב, משם לחבל המצוף ומתחילים בעליה. אני מעביר לדימה את המחברת שלי ומבקש להאריך את החניות שלנו בגלל הקור שנחשפתי איליו, דימה מסתכל עלי ומהנהן בחיוב. בזמן החנייה אנחנו מוציאים כלי חיתוך ומבלים את זמן החנייה בחיתוך הרשת. בסוף החניה אנחנו עולים יחד לאט וצצים מול חרטום הסירה. הפרצופים על הסירה מתוחים, מאיר מצלם בווידאו. אני מוציא את הווסת מהפה ואומר “מאיר יש לך Cave Line קשור בין הסינקר לזנב יפיפה של פוגה.”כל הפנים על הסירה מחייכים באחת. בדרך לירכתי הסירה מחלחלת בנו ההרגשה שהסיפור רק מתחיל, יש לנו טייס למצוא.

אנחת רווחה נשמעת על הספינה – הזנב לא נעלם, נגנב, נלקח לבדיקות על ידי חייזרים ועוד ספקולציות שונות שהועלו בשעות האחרונות. הוא שם, אלא שלא צמוד לסינקר אלא כ-20 מטר לכיוון מזרח. הזנב אומנם נמצא אך דרור ודימה ירדו ללא מצלמה ועוזי, שעד לפני רגע כל עיננו היה להגיע בזמן לכניסת השבת, תופש את המצלמה ואומר ” אני יורד לצלם” דן מעיף מבט במד הלחץ וממהר לעלות על ציוד. שלומי שכבר כבר חשב לקפל את הציוד מחליט להצטרף ואני רץ לפרוק את התיק הארוז כשכל הציוד יבש ומסודר בתוכו.

חלוקת משימות : עוזי ודן יורדים במטרה לצלם את זנב , שלומי ואני מורידים את המושב ומחברים חבל עבה יותר מה Cave Line בין הסינקר לזנב הצוקית כשהמושב מחובר לחבל. התארגנות לצלילה אורכת דקות ספרות בלבד וארבעת הצוללים במים. שוב שינוי הטמפרטורה, שוב מעבר מירוק לשחור ואנחנו ממהרים לבצע את הקשרים ולהתקדם לכיוון הזנב. במרחק קשה שלא לראות את הבזקי הפלש ואלומות האור של פנסי HID. מראה הזנב מרשים ביותר – צבעי הכתום השתמרו היטב במים נטולי החמצן של קרקעית הכנרת. המראה המרשים והאיתור המעולה של דימה ודרור אחרי הכישלונות שלנו משלימים את החוויה וההתרגשות מורגשת היטב אצל כל הצוללים. אנו ממהרים לסיים את המשימות וחוזרים לאנך.

עלייה ואנחנו בחוץ, מחכים בקוצר רוח לראות את התוצאות במצלמות ואכן היבול נאה. למרות המהמורות למעט משימת הסריקה עם מגלה המתכות, המשימות הושלמו, הזנב תועד, המושב הורד ואף נמצאו חלקים נוספים של המטוס. כעת ניתן להיערך להמשך.

תודות:

חקר ימים ואגמים לישראל בע”מ:

ד”ר אסף סוקניק: מנהל המעבדה לחקר הכנרת

צוות החוקרים והעובדים

מוטי ומאיר – צוות הליליאן

לרוני שדה על יצירת הקשר בין IDx ליח’ אית”ן

לשיטור ימי כנרת על הסיוע

מאיר ברעם נציג אית”ן

כתבות נוספות שיכולות לעניין

אודות המחבר

שלומי פלניצקי